חרדה בעת מלחמה

לאחר ה 7 באוקטובר שבו חדרו מחבלים לישראל וביצעו טבח בכ- 1300 איש וחטפו כעוד 200 אנשים נוספים, אנחנו נמצאים בחרדה ופחד שמא הדבר הזה יקרה לי (אני כותב את זה רק קצת משבוע לאחר מכן).
אני פוחד על קיומי, על התמודדות שלי עם מצב שכזה, לא עלינו.
וזאת, למרות שנכון להרגע אין באמת איום ממשי לחיי (אין כרגע מחוץ לדלת שלי מחבלים).

מה שגורם לי להיות בחרדה קיומית הן בעיקר המחשבות שממלאות את מוחי. הראש שלי עסוק במחשבות ודימיונות שגורמים לגוף שלי להיות כל הזמן בהיכון ובמתח ולכן התוצאה היא חרדה.

מה לעשות?
קודם כל צריך לבדוק באופן כמה שיותר אובייקטיבי ולא מתוך המחשבות והרגשות – האם באמת יש חשש לחיי, ועד כמה? במידה וכן, עד כמה ניתן להקטין את הסכנה הזאת – או בצורה פיזית, או, במידה וזה בעיקר במחשבות שלי, אז מבחינה מנטלית, כדי שאני אוכל להתחיל לפנות את עצמי מהמחשבות האלה הטורדניות שגומרות אותי.

למה חשוב מאוד להתפנות ולפנות את עצמי מהמחשבות האלה? פשוט כי הן מרחיקות אותי מהקיום הנכון, הבריא והטוב שלי.
מה המדד לקיום הנכון? רוגע, שמחה, יצירה, חיוניות.
כשאנחנו מתרחקים מזה אפשר כבר להגדיר את עצמנו כסוג של חולים או לפחות במצב לא אידיאלי. כי הרי אני מתחיל להתרחק מהמצב הבריא שלי. לכן, צריך לשאול את השאלה – האם אני מתנהג באופן שגורם לי לא להיות במצב הבריא שלי, ולא בגלל סיבה מוצדקת והכרחית (כמו למשל הגנה על חיי שנמצאים ממש ברגע זה ובכל רגע באיום ממשי)?

דוגמא להתנהגות שגורמת לי לפגוע בעצמי – לצרוך כל היום חדשות ודיבורים שלא מחדשים לי דבר חדשותי אלא רק מגדילים בי את המתח, הדאגה, העצב וכו'. ואגב, זה לא פוגע רק בי, אלא גם בסביבה שלי. כי אם אני נמצא בעצבות, בסטרס, בכעס – זה עובר לאחרים ומכביד עליהם, וגם הם יכולים פחות לחזק אותי וכך הלאה.

דבר נוסף – לא צריך לנסות "לברוח" מהפחד. לתת לו להיות. פשוט כי הוא נמצא כרגע אז כנראה שיש לכך סיבה טובה שממנה אני אמור לצמוח. אם אקבל אותו ככזה בסופו של דבר הוא יוביל אותי למשהו טוב. אפשר לנסות להבין מאיפה הוא נובע בי, מאיזו סיבה, עד כמה אני מלבה אותו, להתמודד ולהתחיל להגביל אותו ע"י התרחקות ממה שמחייה אותו בי, לפורר אותו, להתעמת איתו. לברר איך הוא מרגיש לי בגוף בלי לברוח, מהו בדיוק, מאיפה מגיע הרגש. לשהות שם זמן עם תשומת לב. להאמין. ולכתוב – לכתוב על הדף כל מה שעולה לי, כל מה שאני חושב ומרגיש. להוציא הכל על דף נייר. עד שהחרדה תתפוגג ואולי אפילו תוחלף במשהו טוב.

דברים נוספים שמאוד עוזרים:

1. חשוב מאוד לתכנן לו"ז יומי שבו אני יודע מה אני עושה בכל חלק מהיום.
2. לצאת החוצה לאויר הצח, לאוורר את הבית או החדר. לשים מוזיקה טובה, ריח טוב.
3. להקדיש זמן להרפיה – שהייה במשך כשעה, לרגיעה. לבד, בלי לחצים, בלי תקשורת כלשהי. בזמן הזה לתת מקום למחשבות לזרום ולאט לאט להתחלף במחשבות יותר חיוביות ולתת לחזון אופטימי שתמיד נמצא בנו – לנבוע. יתכן שתתקלו במאבקים פנימיים שגם יתישו אתכם ואולי יתסכלו אתכם. זה בסדר גמור וחלק מהריפוי. תנו למה שעולה להיות, העיקר זה להמשיך ולקיים את הזמן הזה לפחות פעם ביום.
4. לקיים פעילות ספורטיבית תוך שמיעת מוזיקה שעושה לכם טוב. רצוי מחוץ לבית אם זה אפשרי. עצם הפעילות הגופנית מפנה את המחשבות ומזרימה בגוף חיות, הורמונים חיוביים ועוד.
5. כדאי לעסוק גם בעבודה פיזית – אם זה בבית בניקיון, בישול, כביסה, עבודות בית כלשהן, או בחוץ בכל דבר שניתן.
6. בימים אלו ניתן ורצוי לעזור בהתנדבויות כלשהן, להיות עם עוד אנשים, לתרום, לתת. זה גם ימזער את ההתעסקות שלנו עם עצמינו וגם לביחד יש כח מרפא.

כלי חשוב להתמודדות בזמן שהחרדה עולה – להתרכז במשהו שהוא לא החרדה עצמה. לדוגמא: אם אני מדבר עם מישהו ותוך כדי החרדה עולה – להתרכז במה שהוא אומר ולא במה קורה לי. החרדה מיד תפחת ותעלם.

אמונה
אם אנו מודעים לכך או לא, אנחנו יצורים בעלי אמונה. ואני לא מתכוון לאמונה באלוהים דווקא, אלא אמונה בכלל, בכל דבר. האדם הוא יצור אמוני. מרגע שנולדנו אנחנו מאמינים. וכך במהלך החיים אנו משנים, מחליפים, מחזקים או זונחים אמונות. אך מאמינים.

למשל, כשאני מקבל ידיעה כלשהי, בסופו של דבר אני צריך להחליט – האם אני מאמין בידיעה הזאת והולך להסתמך עליה. אין לנו מסוגלות לבדוק כל דבר במציאות עד לשורש בעצמנו. לכן אנו חייבים להאמין.

אז חשוב להבין את זה – שאנחנו יצורים אמוניים.
וכשנפגעת או מתערערת האמונה שלנו זה מוציא אותנו מאיזון, במידה כזאת או אחרת. כי הרי זה היה עבורנו כמשענת ובסיס לבטחון וודאות.
לכן, צריך להבין קודם כל שתמיד אמונות יתערערו שהרי החיים שלנו נמצאים תמיד בהתפתחות, ומה שהיה נראה כמוחלט היום, מחר מתברר אחרת. וזה בסדר וטבעי. כך אנו מתפתחים גם כפרט וגם כאנושות. וכל אחד מחוייב מכורח המציאות לחיות באמונה ולהיות גמיש כדי לשדרג אותה בהתאם למציאות. לשדרג לא אומר בהכרח לשנות, אלא כיצד היא מתחזקת ומשתכללת לנוכח המציאות. אילו שקרים נופלים, ואיזו אמת מתחזקת.

איך נוכל לשדרג את האמונה שלנו בצורה בריאה?
האמונה השורשית שלנו היא בטוב. איתה נולדנו. והיא גורמת לנו להרגשת בטחון, שמחה וחיות.
היא נמצאת בנו. בילד אין. וצריך לתת לה מקום. להילחם עליה. היא תמצית הטוב של החיים. ואף אחד לא יכול לקחת אותה מאיתנו. כי אמונה אי אפשר לקחת. אפשר לאבד או לשכוח או להתכחש לה, אבל לא לקחת. היא נמצאת בנו והיא נצחית. ולנו יש אפשרות תמיד להחיות אותה וללבות אותה.
בבקשה, תנו לה מקום. חשבו עליה כעל תינוק קטן שאתם רוצים לעטוף באהבה ואור. שהוא יחווה עולם מושלם כפי שהייתם רוצים. תנו לה להתעורר ולהאיר.

אם עולים קולות כמו – אבל אנחנו כן במצב מלחמה וכן צריך להיות דרוכים וכו'.. אז צריך להבין כמה דברים:
א. לא לתת לתירוץ הזה לגרום לנו לפגוע בעצמנו יותר ממה שצריך. צריך לייצר מאזן פנימי שהטוב הוא יותר מהרע.
ב. התפקוד וההוויה שלנו הם לא פחות חשובים, עבורי ועבור כולם.
ג. גם אם אני במצב של סכנת חיים (חס ושלום) – עדיין מצבי יהיה הרבה יותר טוב, כאשר יש בי אמונה.
ד. הכל תלוי בי.

אנחנו גוף אחד
אם נסתכל על הקשרים שלנו עם האחרים כקשרים כמו של איברים ותאים בגוף האדם, נבין שכאשר אני בריא וחיוני ותורם גם לחיזוק התאים האחרים – אני מתפקד נכון וטוב. ואז אני גם מקבל עוד כוחות להמשיך ולחזק ולתת ולהשפיע לאחרים. באופן עקיף זה גם מפנה אותי מכל מיני מחשבות מיותרות וטורדניות שעשויות להיות לי. לכן – בדקו מי צריך חיזוק ועזרה ותנו לו את המתנה הזאת.

לסיום, צריך להבין ולזכור, שהטבע הוא לא עיוור ובכל דבר שקורה לנו יש עבורנו לימוד, וצמיחה היא תמיד כואבת כי מחייבת אותנו לשבור דפוסים ולהשתנות, אבל יש בה פוטנציאל של צמיחה והתפתחות. ועלינו לשאוף לקום מכל מצב, להתחזק, ללמוד ולצמוח מכל מה שבא לפתחנו. כי זאת מהות החיים. ולא לאבד תקווה, ולהחיות את האמונה בקרבנו ובקרב אחרים. לחזק ולהתחזק.

עם ישראל חי!